המקרה המעניין שלפנינו משטח את סיפורה של עובדת מטבח שנפגעה בתאונת עבודה ביומה הראשון במשרתה החדשה. מקרה זה ממחיש את מורכבות השיקולים שעומדים בפני בית המשפט בבואו לפסוק האם המעביד התרשל וגרם לתאונה ומהי הפגיעה בכושר עבודה עקב תאונה במקום העבודה.
על העובדת הוטל על ידי הממונה על המטבח לפרוס כיכר לחם במכונה חשמלית. הממונה על המטבח הדגימה לעובדת החדשה כיצד יש לבצע את המטלה. כאשר החלה לפרוס את כיכר הלחם, החליטה העובדת להכניס את ידה דרך פתח מכסה המגן של המכונה, מתוך מחשבה שכך תוכל לסייע ביציאת פרוסות הלחם.
בעקבות זאת נקטעו ארבע אצבעות ידה השמאלית של העובדת.
האם מדובר ברשלנות מצד העובדת שהחליטה להכניס את ידה דרך מכסה פתח המגן, או האם יש להטיל את האחריות לפיצוי על חברת הביטוח של מקום העבודה?
טיעוני מקום העבודה וחברת הביטוח
לטענת חברת הביטוח, העובדת הודרכה להרים את מכסה המכונה על מנת להפסיק את פעולתה. בנוסף טענו מקום העבודה וחברת הביטוח כי העובדת הספיקה לפרוס מספר כיכרות ונוכחה לדעת כי כאשר מרימים את המכסה, פעולת המכונה נפסקת מאליה. כביכול, יצירת הסיכון שהוביל לתאונת העבודה נגרמה כתוצאה מהחלטה אוטונומית של העובדת ואיש לא הורה לה, בצורה ישירה או עקיפה, להכניס את ידה לתוך המכונה.
טיעונים לטובת העובדת לפי פסיקת בית המשפט הראשונה
נשיא בית המשפט קבע כי העובדת קיבלה הדרכה קצרה, תוך כדי פריסת כיכר לחם אחת בלבד וללא השגחה נאותה ועקבית לגבי הצורה שבה יש ליישם את ההדרכה שקיבלה. בנוסף, המכונה שבה מדובר אינה מכונת שמוכרת לאדם מן המניין מתוך התנסות במטבח הביתי. למרות זאת, מכיוון שמדובר במכונה לפריסת לחם, היא יוצרת אשליה של מכשיר שאינו מסוכן. הרי מדובר במכונה לפריסת לחם, ואלא אם ניתן דגש מיוחד על הסיכון שבשימוש במכונה הספציפית שלפנינו, סביר להניח כי אדם מן המניין יניח שהשימוש בה הוא בטוח.
במקרה המסוים שלפנינו, מדובר במכונה שאינה בטיחותית לחלוטין, כלומר שיש סכנה בהפעלתה. האחראית על המטבח הורתה לעובדת חדשה ובלתי מנוסה, ביומה הראשון לעבודה, להפעיל את המכונה, מכונה שיוצרת אשליה של מכשיר שאינו מסוכן ושאינה מוכרת לאדם מן המניין.
אמנם נכון הדבר שאחראית המטבח הדריכה את העובדת החדשה הדרכה חיובית, כלומר, היא הדגימה את השימוש הנכון במכונה, אולם היה עליה גם לספק הדרכה שלילית, כלומר להסביר במילים כיצד יש להימנע מהכנסת היד להוצאת פרוסות הלחם ואף לפקח על ביצוע העבודה. לפיכך פסק ביהמ"ש כי המעביד אחראי לאירוע התאונה ועל חברת הביטוח שלו לפצות את העובדת בגין נזקיה. בסוגיית הנזק קבע ביהמ"ש כי התאונה גרעה 60% מכושר העבודה של העובדת ולפיכך פסק לה הפסדי שכר לפי נכות תפקודית של 60% .
ערעורי הצדדים ופסיקת בית המשפט בערעור
שני הצדדים ערערו על פסיקת בית המשפט המקורית. חברת הביטוח הודתה אמנם בחבותה לתאונה, אבל ביקשה להפנות את שימת בית המשפט לשאלת האשם התורם, כלומר חלקה של העובדת בתאונת העבודה.
מן הצד השני, העובדת טענה כי הפיצויים שנפסקו לה על סמך אומדן של אובדן כושר עבודה בשיעור של 60% אינם מספקים ומקפחים אותה. העובדת הציגה ראיות, המראות לכאורה על חוסר נכונות של מעסיקים שונים לקבלה לעבודה. משום כך, ביקשה בערעורה להעלות את אומדן אובדן כושר העבודה ל – 100%.
לגבי הערעור הראשון, זה של מקום העבודה וחברת הביטוח, בית המשפט שב וחיזק את הטיעונים לטובת העובדת ,שכבר הצגנו בפירוט מעלה, ודחה אותו.
לגבי ערעורה של העובדת, בית המשפט מינה מומחה רפואי שקבע כי היא מסוגלת לקרב את האגודל, שלא נפגע בתאונת העבודה, אל מול קצות האצבעות ומשום כך באופן תפקודי, היד היא שימושית. משום כך, דחה בית המשפט גם את ערעורה של העובדת לגבי שינוי באומדן אובדן כושר העבודה.
[/fusion_text]
