חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 1975 – קבע באופן מהפכני כי כאשר אדם נפגע בגופו ב"תאונת דרכים" – אין הוא צריך להוכיח את "אשמתו" של הרכב הנוסף או "אשמה" של הנהג או גורם אחר כגון "בור בכביש" או את הרשלנות של מי שגרם לפגיעת גוף בתאונה.
החוק קובע כי מי שנפגע בגופו בתאונת דרכים, חייב הנהג וחייבת חברת הביטוח שלו לפצות את הנפגע, ואין זה משנה אם היה הנהג אשם או לא גם לא משנה אם היו אשמים נוספים שגרמו לתאונה האחריות הינה מחלטת
את מי תובעים? אם הנפגע היה הנהג – הוא תובע את חברת הבטוח של הרכב בו נהג, אם הנפגע היה נוסע או הולך רגל – הוא תובע את חברת הביטוח של הרכב בו הוא נסע או של הרכב שפגע בו – ככל שהדבר קשור בפגיעה הגופנית – כאמור ללא קשר למי גרם לתאונה כגון שהולך הרגל עצמו היה הגורם לתאונה – הוא זכאי לפיצוי.
תאונת דרכים "בספק" או מתי מהווה הפגיעה "תאונת דרכים" לפי החוק
על מנת לקבל פיצוי עבור פגיעה בתאונת דרכים חייבים להתקיים תנאים מסוימים. לפעמים אדם נפגע בתאונה "שקשורה" לרכב והוא אינו מודע לאפשרות כי המקרה היה "תאונת דרכים" ולכן גם לא פונה לעורך-דין כדי לתבוע פיצוי. להלן נביא מספר דוגמאות:
תיקון דרך
אדם נוסע ברכב ומבחין כי הרכב "מתחמם" והוא עוצר את המכונית, פותח את מכסה מנוע – נוטל בקבוק מים ומנסה למלא את הראדיטור ונכווה ממים רותחים או נפגע מרצועת המאוורר – המקרה נחשב כתאונת דרכים. כמו כן פגיעה ממגבה (ג'ק) עקב הרמת הגלגל לשם החלפת גלגל עם תקר (פנצ'ר) ו"טיפולים" אחרים ברכב בזמן הנסיעה, או לצורך המשכה המיידי של הנסיעה – נחשבת כתאונת דרכים.
אולם פגיעה בגוף עקב תיקון שאדם מבצע "ליד הבית" לא תחשב, בדרך כלל, כ"תאונת דרכים" וגם לא תיקון דרך של מכונאי שזה עיסוקו להבדיל מפגיעה של הנהג או מי שנסע עמו שאינם "מכונאים" במקצוע.
יציאה וכניסה מהרכב לפני או אחרי הנסיעה
תאונות רבות נגרמות בשלבי הכניסה והיציאה מהרכב עוד בטרם החל בנסיעה או כאשר כבר "סיים" את הנסיעה והן נחשבות כ"תאונת דרכים" לפי החוק
- פגיעה עקב התקלות בחגורות הבטיחות
- נפילה בעת היציאה מהרכב כאשר חלק מהגוף עדיין בתוך הרכב או נוגע בו (גם אם למשל חברת הביטוח טוענת כי הנפילה הייתה עקב בור שהיה במדרכה
פגיעה מסגירת דלת, סגירת דלת תא המטען או מכסה המנוע
מקרים נפוצים כאשר נכנסים לרכב עם "שקיות" של קניות או יוצאים ממנו. מקרים שבהם פותחים דלת תא המטען, כדי להכניס או להוציא חפצים לשם הנסיעה או בתום הנסיעה. ואולם הכנסת או הוצאת חפצים כאשר הרכב "סתם עומד" בחניה ולא קשור ממש לנסיעה לא תחשב בדרך כלל ל"תאונת דרכים" שכן הרכב לא נמצא ב"שימוש תחבורתי" והוא עומד כ"סתם חפץ" או "מחסן" שלא קשור לשימוש ברכב לצורך תחבורה.
במקרים רבים כאלה ייצגנו את הנפגעים אשר פוצו ע"י חברות הביטוח גם אם היה צורך בהבאת עדויות או שיחזור התאונה.
"פגיעה עקיפה" בהולך רגל
במקרה שבטפולנו, עלתה מכונית על המדרכה פגעה בתחנת אוטובוס אשר קרסה על הלקוח ופגעה בו.
הלקוח נפגע אמנם ע"י שברי תחנת האוטובוס ולא מהרכב עצמו – אך המקרה היה "תאונת דרכים" וחברת הביטוח פיצתה את הלקוח בגין נזקיו בסכום הולם ויפה.
מה קורה כאשר אין "ביטוח חובה" לנהג או כאשר הרכב הפוגע לא ידוע ("פגע וברח") – "קרנית"
כאשר לנוהג אין "ביטוח חובה" תקף אזי ניתן לנוסעים שנפגעו לתבוע פיצויים מ"קרנית" שהינה קרן מיוחדת שהוקמה לפיצוי נפגעי תאונות דרכים כאשר התמלאו כל התנאים שהחוק דורש כדי לפצות את הנפגעים. גם כאשר זהות הנוהג לא ידועה (פגע וברח) – ניתן לתבוע פיצוי מ"קרנית".
במקרה אשר בטיפולנו – אישה ירדה ממונית ותוך כדי הירידה מהמונית החל הנהג בנסיעה והיא נחבלה קשות נשארה מוטלת על המדרכה והנהג ברח מבלי להשאיר פרטים. – התביעה הוגשה נגד "קרנית" ונפסק כי התאונה היתה תאונת דרכים.
במקרה אחר בו טיפלנו נהרגה אישה אשר רכבה כנוסעת על אופנוע. הוברר כי לרוכב – נהג האופנוע לא היה רישיון תקף לנהוג "אופנוע כבד" ובשל העדר רישיון מתאים – גם לא כיסוי ביטוחי! התביעה הוגשה בשם יורשי המנוחה ועיזבונה נגד "קרנית" עבור הנזקים שנגרמו לעיזבון המנוחה וליורשיה שנכלל בהם גם קטין והם קבלו פיצוי בסכום הולם
כמו כן חשוב לנסות לברר פרטים על הנוהג גם אם זהותו לא ידועה.
לגבי נזקי הרכוש – הנזקים לרכב או למיבנה וכד'
במקרה שנגרמו גם נזקים ל"רכוש" – כלומר לרכב או למיבנה שפגע בו הרכב – אזי לא חל חוק הפיצויים לנפגעי
תאונות דרכים – אלא חלה "פקודת הנזיקין" – כלומר יש צורך להוכיח רשלנות של מי שגרם לתאונה ולנזקיה.
בעל רכב שנפגע רכבו בתאונה – יכול לתבוע את הנהג שהיה אשם בתאונה ואת חברת הביטוח של הפוגע שביטחה אותו בביטוח "מקיף" או ביטוח "צד ג'"
אפשרות נוספת – מי שרכבו נפגע בתאונה יכול לתבוע את הנזקים מחברת הביטוח שלו – אם היה לו "ביטוח מקיף"- אלא שאז הוא יפסיד את "ההנחה בשל העדר תביעות" והפסדים נוספים שקיימים בחברות הביטוח – ויש לברר בדיוק מהם. אח"כ או במקביל יוכל לתבוע את "ההפרשים" מהנהג האחראי לתאונה ומאת חברת הביטוח של הנהג שגרם לתאונה.
במקרים אלה יש חשיבות לשאלה מי האשם בתאונה וכן חשיבות לאיזה שעור ("אחוז") רשלנות יש לייחס לכל מעורב בתאונה; אם, למשל, התאונה ארעה בשל רשלנות של שני הנהגים בשיעור 50% – 50% אזי זכאי כל אחד לקבל רק 50% מהנזקים שסכומם יכול להיות שונה אצל כל נהג; ושוב, זה המקרה לשקול אם לתבוע את "הרכב האחר" או לתבוע מחברת הביטוח שלך את הנזקים וכן לזכור כי ניהול משפטים אורך זמן רב ובינתיים יש צורך לממן את הנזק כדי שהרכב יחזור לשימוש בהקדם האפשרי.
"תאונות דרכים" שהן גם "תאונות עבודה"
ייצגנו אישה צעירה נפגעה בתאונת דרכים שארעה כאשר חזרה מהעבודה הביתה ונגרמה לה פגיעה מסוג "צליפת שוט"
(WHIPLASH) – טופלה ע"י אורטופד בשל כאבים ומגבלות בעמוד השדרה הצווארי והרגישה גם תחושה של "נימול", "קוצים" בידיים. האישה סברה כי הפגיעה לא רצינית וביקשה כי ננסה להגיע לפשרה עם חברת הביטוח ללא התדיינות בבית המשפט וללא בדיקות רפואיות ע"י רופאים מומחים.
הפנינו את הלקוחה לבדיקות גם ע"י נוירולוג אשר מצא (בבדיקה עם מיכשור) כי התאונה גרמה לאי הספקת דם קבועה ליד ובמהלך הזמן החמר מצב היד ולא אפשר ללקוחה לעבוד באותה עבודה. כתוצאה מכך נקבעו ללקוחה אחוזי נכות גבוהים בשטח האורטופדי והנוירולוגי. הלקוחה קיבלה פיצוי גבוה בגין התאונה גם מחברת הביטוח וכן קיבלה דמי פגיעה וגימלה גם מהמוסד לביטוח לאומי (מאחר שהתאונה הייתה גם "תאונת עבודה").
מובן כי שווי גימלאות הביטוח הלאומי מנוכה מהפיצוי מחברת הביטוח.
מובן כי שווי גימלאות הביטוח הלאומי מנוכה מהפיצוי מחברת הביטוח.
כמו כן – מאחר שהחלט לתבוע גם את המוסד לביטוח לאומי, אזי כאשר המצב הרפואי של הנפגע מחמיר – אפשר לפנות שוב בתביעה למוסד לביטוח לאומי ולקבל פיצוי גבוה יותר אם אכן נמצאה החמרת המצב.
